גידול מכרסמים בבית עם ילדים – מה צריך לדעת והאם זה מומלץ?

גידול חיות מחמד בבית הוא דבר מומלץ ויש לו יתרונות רבים. אך יחד עם זאת צריך לזכור שזה לא מתאים לכל אחד. הדבר החשוב ביותר לפני שמביאים לביתכם חיית מחמד הוא להבין מהם הצרכים של חיית המחמד ואיזה טיפול היא דורשת. ישנם סוגים שונים של חיות מחמד, ולכל בעל חיים צרכים אחרים. לצורך הדוגמה אלו יכולים להיות כלבים וחתולים, הנחשבים לפופולריים ביותר. אך הם אינם מתאימים לכל אחד, ולכן ישנם אחרים הבוחרים בדגים טרופיים, זוחלים או מכרסמים.

הפעם אנו רוצים להתמקד בקטגוריית המכרסמים. הם יכולים להיות חיות מחמד נהדרות, המתאימות גם לגידול בתוך דירות. אלו הם בעלי חיים משעשעים וחביבים מאוד, אך חשוב להבין מה זה דורש ואלו סכנות ישנן.

גידול מכרסמים אינו מסוכן, ובהנחה שרכשתם מכרסמים מחנות בעלי חיים ולא אספתם עכבר מהטבע, אין להם מחלות העוברות לבני האדם. למכרסמים יש את היכולת לנשוך, כמו כל בעל חיים. אך הם אינם נחשבים לבעלי חיים תוקפניים, ונושכים בדרך כלל מתוך פחד. מכרסמים הרגילים לחברתם של בני האדם אינם נוטים לנשוך, והם עשויים להיות חברותיים במיוחד ולרצות את חברתם של בני האדם.

המכרסמים הם סדרה של יונקים, בדרך כלל קטנים. מה שמאפיין מכרסמים הוא מבנה השיניים המיוחד, שנועד לצורך כרסום המזון. שיני המכרסמים חזקות מאוד, והן גם גדלות ומתארכות. בשבי הן משמשות בעיקר לצורך אכילה, אך הן שימושיות גם לחפירה והגנה. כך שמכרסמים, בהחלט יכולים לתת ביס. אך יש לציין כי אינם נחשבים לבעלי חיים תוקפניים והם מתרגלים בקלות לבני האדם.

ישנם סוגים שונים של מכרסמים אותם ניתן למצוא בחנויות חיות המחמד, ואלו יכולים להיות ארנבים, אוגרים, שרקנים, גרבילים וצ‘ינצ'ילות. במדריך זה נסקור את כל אלו ואת תנאי הגידול שלהם.

ארנבים הם אחד מבעלי החיים המומלצים לגידול. הם יכולים להתאים לגידול גם בבית וגם בגינה. הם ידידותיים וחברותיים מאוד, וגם די משעשעים. ויתרון חשוב מאוד הוא שהם שקטים במיוחד. תוחלת החיים הממוצעת של ארנב בשבי היא כ 8 שנים, ולפעמים אפילו יותר. כך שגידול ארנב זוהי התחייבות ארוכת טווח ממש כמו כלב.

ארנב הוא חייה חברותית במיוחד, חשוב לשחק איתו ולספק לו פעילות. למעשה מומלץ להחזיק זוג ארנבים, אך לא זוג זכרים. זוג נקבות זה בסדר. אפשר גם זכר ונקבה, אך זכרו שאם אינכם רוצים משפחת ארנבים יש לסרס/לעקר. למעשה סירוס ועיקר תמיד מומלצים, זה מאריך את חייהם ומשפר את בריאותם.

מבחינת התזונה

ארנבים כידוע אוהבים לאכול גזר, אבל יש לספק להם מבחר של ירקות. חסה, תרד וברוקולי נחשבים למעולים, אך גם אחרים יתאימו. מכרוב דווקא מומלץ להימנע. אין צורך לתת להם פירות, אך אפשר לעשות זאת בכמויות קטנות. ניתן להשיג בחנויות החיות גם כופתיות לארנבים, מה שמאפשר לכם להבטיח את כל הצרכים התזונתיים בלי לכלוך של ירקות. יש לספק להם גם חציר לארנבים, זה חשוב לצורך שחיקת השיניים שתמיד ממשיכות לגדול. וכמובן לא לשכוח שתמיד צריך לתת להם מים.

תנאי המחיה

אם אתם מחזיקים ארנב בבית, יש להחזיק אותו בכלוב מאוורר. מכיוון שמדובר בבעל חיים גודל, הוא דורש כלוב מרווח. את הכלוב יש לרפד במצע מיוחד לארנבונים. בעבר היה מקובל להשתמש בנסורת, אך הוכח כי היא גורמת לדלקות במערכת הנשימה ולכן היא אינה מומלצת.
ארנב לא יכול להיות סגור בכלוב כל היום, הוא זקוק ל 4 שעות פעילות ביום. לכן יש לתת לו לצאת מהכלוב. הוא יכול להסתובב באופן חופשי בבית, תוכלו גם להגבילו לאזור מסוים (למשל באמצעות גידור המיועד לגורי כלבים). ניתן גם לשחרר אותם בגינה, בהנחה שהגינה סגורה ואין בה סכנות כמו כלבים או חתולים תוקפניים. רבים מודאגים מהנטייה של הארנבים לעשות את הצרכים בכל מקום, אך בקלות ניתן לחנך אותם לעשות במקום מוגדר.

ארנב ננסי הוא זן מבוית של ארנבים בעל מידות קטנות מהארנבים המוכרים, שלעתים יכולים להיות די גדולים. אופן הגידול של ארנבים ננסיים דומה מאוד לאופן של ארנבים רגילים, אך בכל זאת ישנם כמה דברים חשובים שצריך לדעת.

למרות שהורים רבים חושבים שזהו פתרון טוב בתור חיית מחמד לילדים, בפועל הם רגישים ועדינים יותר ולא ממש מתאימים לילדים. הם אמנם אוהבים חברה ואינטראקציה, אך הם פחדנים ואינם אוהבים שמרימים אותם. הם עשויים להגיב בנשיכות ושריטות, ואף ליפול מהידיים בניסיונות ההתחמקות – דבר שבפני עצמו עלול להביא לפציעות קשות. הם מומלצים דווקא למבוגרים אשר יש להם יותר רגישות לצרכים של הארנבונים, ויודעים כיצד לבנות איתם את מערכת היחסים.

בעיה נוספת היא שהשיניים שלהן גדלות יתר על המידה, ויש לשייף אותן באמצעות וטרינר. בנוסף יש להם מערכת עיכול רגישה, וחשוב לעקוב אחר הצואה שלהם ולוודא ששום אוכל לא גורם להם לצואה רכה.

יש להם גם נטייה גדולה יותר ללעוס כל דבר שעומד בדרכם, כך שהם בהחלט יכולים לגרום נזק לרהיטים.

בניגוד לארנבים, האוגרים הם קטנים יותר. זוהי חיית מחמד שכיחה וקלה לגידול. התנהגותה משעשעת ופרוותה נעימה. הם ידועים בתור אוגרים בזכות היכולת שלהם לאגור אוכל בלחיים ולהביא אותו למחילה. ישנם כמה סוגי אוגרים, כאשר השכיחים ביותר (בתור חיות מחמד) הם האוגר הסורי (אוגר זהוב) ואוגר סיבירי.

זהו בעל חיים לילי השוהה רוב הזמן במחילות, ובשעות הלילה יוצא לתור אחר מזון. יש לקחת בחשבון כי הם אינם אוהבים שמש ואור חזק, ופעילים בעיקר בשעות הלילה (ואף מרעישים בלילה).

אוגר סורי זהוב – אחד הסוגים השכיחים ביותר. הוא יחסית גדול ומגיע לגודל 18 ס“מ. תוחלת החיים היא כשנתיים-שלוש, אך בתנאים טובים הם יכולים גם לחיות יותר. זהו בעל חיים טריטוריאלי, וזכרים עשויים להיקלע לקרבות קשים. הם מסוגלים לנשוך, ויש להרגילם למגע אדם בהדרגה.

אוגר סיברי – גם האוגרים הסוריים שכיחים בתור חיות מחמד. הם קטנים יותר מהאוגרים הסוריים והזנים המבויתים מגיעים בצבעים שונים. בטבע הם חיים בלהקות קטנות של זכר ומספר נקבות. כך שניתן לגדל כמה אוגרים בכלוב, וזה אף רצוי שלא יהיו לבד. אך לא יותר מזכר אחד. הם נחשבים לפחות אגרסיביים וכמעט ואינם נושכים, אך בעת מצוקה הם עלולים לנשוך.

אוגר גמדי קמפבלה – אוגר קטן המגיע לגודל של כ 9 ס“מ. מוצאו מאזור מונגוליה, רוסיה, קזחסטן וסין. הם דומים מאוד לאוגרים סיביריים, ובמקרים רבים חיות המחמד המזוהות בתור אוגרים סיביריים הם למעשה הכלאות של קמפבלה ואוגר סיבירי.

אוגר סיני – זן קטן המגיע לגודל של 8-12 ס“מ, והם חיים כשנתיים – שלוש. מבחינת המראה הם מזכירים מאוד עכברים, ולכן הם פחות פופולריים.

תזונת האוגרים

בטבע האוגרים ניזונים מזרעים שהם מלקטים, פירות, צמחים וחרקים. במקרים מסוימים הם אף ניזונים מנבלות. התזונה המומלצת ביותר עבור אוגרים בשבי היא כופתיות המיועדות במיוחד עבור אוגרים. כופתיות אלו מספקות את כל הצרכים התזונתיים של האוגר. ניתן גם להוסיף ירקות ופירות טריים כמו גזר, מלפפון ותפוחי עץ. אך אוגרים עשויים להיות סלקטיביים ולא לגעת באוכל שאינו מוכר להם.

חשוב גם לספק להם מים טריים. ישנם בקבוקי שתייה מיוחדים המיועדים לאוגרים. חשוב לזכור להחליף את המים מידי יום על מנת למנוע התפתחות בקטריות.

כמו כל המכרסמים, הם צריכים לשחוק את השיניים. מכיוון שתנאי הגידול הביתיים אינם מאפשרים זאת באופן טבעי, יש להקפיד על צעצוע לשחיקת השיניים. ישנם משחקי לעיסה מיוחדים שניתן לרכוש, גם חטיפים לניקוי השיניים לכלבים יכולים להתאים.

תנאי המחיה

גידול אוגרים דורש שימוש בכלוב. האוגר הוא בעל חיים קטן, ולכן אנשים נוטים לשים אותו בכלובים קטנים. אך כדאי שתדעו שלמרות גודלו הקטן, אוגר בטבע מתרוצץ קילומטרים רבים במהלך לילה אחד. לכן רצוי שזה כלוב גדול, לפחות 50*60 ס“מ. למעשה מגדלי אוגרים ממליצים דווקא על טרריום ולא כלוב, כך ניתן להציע לאוגרים מצע עמוק להתחפר בו כפי שהם אוהבים. וזה גם ימנע לכלוך בסביבת הכלוב. כלובים גם יכולים לגרום לפציעות שונות של האוגרים.

יש לדאוג למצע מתאים עבור האוגרים, לפחות בעומק של 8 ס“מ, ואף יותר לאוגרים סוריים. ישנם מצעים מיוחדים שניתן להשיג בחנויות המוכרות ציוד לבעלי חיים. מצע שאינו מתאים הוא חול לחתולים או נסורת עץ אורן, יש להימנע משימוש בהם.

חשוב מאוד לדאוג לגלגל ריצה בתוך הכלוב, לאוגרים יש הרבה אנרגיה להוציא. יש גם לדאוג למקום מסתור שבו יוכלו לנוח ולהרגיש בטוחים.

על מנת לשמור על ניקיון האוגר, יש לשים להם אמבטיית חול. בשום פנים ואופן לא רוחצים אוגר במים. פשוט שמים להם אמבטיית חול (גם את החול המתאים ניתן לרכוש).

שרקנים ידועים גם בכינוי קביות או חזירי ים, אך אין להם שום קשר לחזירים ובטח שלא לים. מוצאם של השרקנים הוא מדרום אמריקה, שם הם משמשים למאכל במדינות כמו פרו, אקוודור וקולומביה.

גודלו של השרקן הוא כעשרים ס“מ ומשקלם יכול להגיע ל 1.2 קילו, כאשר הזכרים גדולים יותר מהנקבות. תוחלת חיים ממוצעת של שרקנים בשבי היא כ 5-6 שנים, והם מגיעים לבגרות מינית בגיל צעיר מאוד – נקבות בגיל חודשיים, זכרים בגיל 3 חודשים.

שמם ניתן להם בגלל רעש השריקות שהם משמיעים. בדרך כלל הם שקטים, אך בעת לחץ או מצוקה הם מתחילים לשרוק. אך הם גם יכולים לשרוק מהתרגשות כאשר מגישים להם את האוכל, הם יוכלו לזהות בקלות את רעשי פתיחת שקית האוכל וזה יגרום להם לשרוק.

שרקנים הם בעל חיים ידידותי. הם מתרגלים בקלות לחברת בני האדם ואף נקשרים אליהם.

כיום ישנם מינים שונים של שרקנים, חלקם עם פרווה ארוכה או קצרה, וגם צבעים שונים. ניתן לגדל אותם במכלאות או בכלובים. ניתן לגדל שרקן בודד, אך מומלץ לגדל אותם בזוגות.

תזונת השרקנים

התזונה הטובה ביותר היא מזון יבש המותאם במיוחד לשרקנים, תוכלו לרכוש בחנויות הציוד לבעלי החיים. אך שימו לב כי זה לא מספיק. השרקנים זקוקים להרבה וויטמין C, ולכן יש לתת להם תוסף ויטמין C מידי יום בעת ההאכלה.

כדאי גם להוסיף פירות וירקות טריים העשירים בוויטמין C. מומלץ להוסיף חסה וברוקולי, אך יש להימנע מירקות המכילים כמות גדולה של סידן (למשל תרד וכרוב). עודף סידן יביא להיווצרות אבנים במערכת השתן. חציר צריך לעמוד לרשותם כל היום, זה מסייע לשחיקת השיניים. טיפ של מגדלים – שרקנים עשויים להיות בררניים, הם יצמדו למזונות שהם הורגלו בצעירותם למשך כל ימי חייהם.

כמובן שיש לספק להם גם מתקן שתייה עם מים טריים המוחלפים כל יום.

סביבת המחיה

שרקנים הם יחסית גדולים, בהשוואה לאוגרים ומכרסמים אחרים, ולכן זקוקים לכלוב גדול ומרווח שיאפשר להם להיות פעילים. שרקנים הם מכרסמים, ויש להשתמש בכלוב מתאים שאינו ניתן לכרסום. מבחינת גודלו, 1 מ“ר מתאים לזוג שרקנים. יש להתקין גלגל לפעילות גופנית ומקום מסתור.

כופתיות עץ יכולות להתאים בתור מצע השומר על כפות רגליהם הרגישות. לא להשתמש בנסורת העלולה לגרום למחלות נשימה.

שרקנים הם מאוד פעילים, ויש לתת להם לפחות שעה ביום מחוץ לכלוב.

הטיפול בשרקנים

הטיפול בשרקנים נחשב לפשוט, אך בכל זאת יש כמה דברים שיש לשים אליהם לב.

• אם מדובר בזנים בעלי פרווה ארוכה, מומלץ להבריש אותה מידי יום.
• יש לקצוץ ציפורניים אחת ל 4-5 חודשים.
• אחת לחצי שנה יש לתת טיפול נגד תולעי מעיים.
• יש לבדוק פעם בחצי שנה את מצב השיניים.

הגרבילים הם מכרסם מדברי הפעיל בלילה, גם בישראל ניתן למצוא גרבילים בטבע. חלקם ניזונים ממקורות צמחיים שונים, וחלקם אוכלים אך ורק זרעים. הגרביל הוא בעל חיים בעל מזג נוח, הם מגלים סקרנות גדולה ומשמשים למטרות מחקר אקדמי וגם בתור חיית מחמד.
בעולם מגדלים זנים שונים של גרבילים בתור חיות מחמד, כאשר בארץ הזן הוא גרביל מונגולי. זהו הזן היחידי אותו מותר לגדל בתור חיית מחמד באופן חוקי. גודלו של גרביל מונגולי הוא כ 11-13.5 ס“מ, כאשר הזכרים גדולים יותר מהנקבות. תוחלת החיים שלהם בשבי היא כ 6 שנים, ובזכות הרבייה סלקטיבית ניתן למצוא אותם במחבר צבעים השונים מאלו הקיימים בטבע.
גרבילים מונגוליים הם בעלי חיים חברותיים, ניתן לגדל אותן בזוגות או בקבוצות, אך לא לבד. כמו כל מכרסם הם מסוגלים לנשוך, אך הם אינם נוהגים לעשות זאת. למרות שאינם נחשבים לתוקפניים, מגדלי גרבילים מעידים כי ישנם מקרים שגרבילים אינם מסתדרים אחד עם השני ואז יש להפריד.
גרבילים הם בעלי חיים שקטים, אך כאשר הם בסטרס הם נוהגים לרקוע את רגליהם וכך להשמיע רעשי נקישה להזהיר את חבריהם מסכנה. וכאשר אחד עושה זאת, האחרים מצטרפים אליו ויש לבדוק מה גורם להם למצוקה.
ניתן להחזיק אותם ביד, יש לעשות זאת בעדינות. אל תתפסו אותם בהפתעה, הרימו אותם על שתי כפות הידיים. הם ידידותיים ואינם נושאים מחלות העלולות לסכן בני אדם.

תזונת הגרבילים
גרבילים מונגולים ניזונים בעיקר מזרעים, אך גם ירקות. לא ידוע לנו על תערובת מזון ייעודית לגרבילים – כדאי לשלב תערובת המיועדת למכרסמים יחדיו עם זרעי דגנים שונים. על מנת לספק להם את מנת החלבון הדרושה יש להגיש להם גם מזון המיועד לגורי כלבים או חתולים המכיל 30% חלבון. ניתן לתת להם מידי פעם ירקות כמו גזר, סלרי, פטרוזיליה, כרוב וקליפות של תפוחי עץ. כמובן שהם צריכים מים זמינים תמיד. אסור לתת להם פיצוחים מומלחים כמו גרעיני חמניות עם מלח.

תנאי המחיה
הגרבילים אוהבים להתחפר, ולכן טרריום עם מצע עמוק יהיה אידאלי יותר מאשר כלוב. אם שמתם אותם בכלוב, חשוב שזה יהיה כלוב מתכת ולא עץ או פלסטיק, כך הם בקלות יכרסמו את דרכם החוצה
חשוב גם לדאוג לצעצועי לעיסה. ניתן להשתמש בקרטון המשמש אותם גם ללעיסה, כך גם הקרטון הלעוס ישמש לבניית קן.
הצואה שלהם יבשה והשתן מרוכז, זאת על מנת לשמר נוזלים בתנאים מדבריים. מה שמאפשר למגדלים לשמור בקלות על ניקיון סביבתם.
גרבילים אוהבים לשמור על ניקיונם וזה כולל גם אמבטיות חול. יש לספק להם כלי עם חול לעשות זאת. לא מומלץ לקחת סתם חול, הוא צריך להיות מחוטא. עדיף להשתמש בחול שנועד במיוחד למטרה זו (וזהו אינו חול לחתולים!).

הצ‘ינצ'ילה היא מכרסם הגדל בהרי האנדים בדרום אמריקה. היא ידועה מאוד בזכות הביקוש לפרווה שלה, דבר שכמעט הביא להכחדתה. כיום מגדלים צ‘ינצ'ילות בחוות גידול, והן גם פופולריות בתור חיות מחמד.

הצ‘ינצ'ילה היא בעל חיים חברתי, בטבע היא חייה בזוגות או קבוצות גדולות. בשבי מומלץ לגדל אותה בזוגות. היא נוהגת להשמיע מגוון של קולות ציוצים וחריקות שיניים לצורך תקשורת. זהו בעל חיים סקרן, ובעל יכולות אתלטיות מרשימות הכוללות את היכולת לקפוץ.

מבין כל המכרסמים אותם מגדלים בתור חיות מחמד, לצ‘ינצ'ילה תוחלת החיים הארוכה ביותר, היא עשויה להגיע לעשרים שנה. אורך גופה הוא כ 22-38 סנטימטר.

כמו כל המכרסמים, שיני הכרסום שלה גדלות באופן מתמיד וקצב הגידול הוא 5 ס“מ לשנה. הצ‘ינצ'ילה מכרסמת כל דבר, ובבית ללא השגחה היא עלולה לגרום לנזקים לריהוט, בגדים, ספרים ועוד. סכנה גדולה במיוחד היא כרסום של חוטי חשמל העלול להביא להתחשמלות ומוות. חשוב לתת לה זמן מחוץ לכלוב, אך יש להרחיק מפגעים ולהשגיח.

בתור חיית מחמד היא ידידותית ואוהבת ליטופים. אך יש לזכור כי באופיה היא חייה פחדנית ויש להיות עדינים איתה. ליטופים עדינים זה מעולה, אך להרים את הצ‘ינצי'לה גורם לה לסטרס. היא זקוקה לקצת זמן על מנת לתת בכם אמון.

תזונת הצ‘ינצ'ילה

הצ‘ינצ'ילה היא בעל חיים צמחוני. בטבע היא ניזונה משורשים, פרחים, עשבים, פירות ואפילו קליפות עץ. בניגוד למכרסמים אחרים העשויים לאכול חרקים, צ‘ינצ'ילה אינה מסוגלת לעכל חלבון מן החי. יש לה מערכת עיכול רגישה, וירקות ופירות רבים המתאימים למכרסמים אחרים, אינם מתאימים עבורה. התזונה המומלצת היא כופתיות המותאמות לצ‘ינצ'ילות. אנו מדגישים כי מזון המיועד למכרסמים אחרים אינו מתאים עבורה. כמובן שיש לדאוג גם למים.

סביבת המחיה

הצ‘ינצ'ילות דורשות כלוב מתכת, חומרים אחרים הצ‘ינצ'ילה יכולה לכרסם בקלות. הכלוב צריך להיות גדול ומרווח עם מספיק מקום לרוץ ולטפס. הצ‘ינצ'ילות אוהבות לשחק ולהוציא אנרגיה, ויש לאבזר היטב את הכלוב. יש לשים גלגל ריצה ועוד ענפי עץ לטיפוס ומשחק. ולא לשכוח מקום מסתור למנוחה.

צ‘ינצ'ילות אוהבות טמפרטורה מתונה, לא חום ולא קור קיצוני. הטמפרטורה הרצויה היא מתחת ל 25 מעלות, ויש להימנע מרוחות קרות ושמש ישירה.

יש לרפד את הכלוב במצע מתאים, ניתן להשתמש בנייר עיתון. יש להחליפו כל יומיים שלושה מכיוון שהצ‘ינצ'ילות יעשו עליו את הצרכים.

כמו מכרסמים אחרים, גם הצ‘ינצ'ילה אוהבת מקלחות חול. יש להניח עבורה כלי עם חול (גדול מספיק). זה צריך להיות חול נקי ורצוי להשתמש בחול שנועד במיוחד למטרה זו. כך הצ‘ינצ'ילה תוכל לשמור על ניקיונה ופרוותה הנעימה.

חשוב שבכלוב יהיה משהו קשה שהיא יכולה לכרסם על מנת לשייף את השיניים, גזעי עצים הם אידאליים, אך ישנם גם אביזרים מיוחדים למטרה זו.

חיות מחמד הן דבר נפלא בכל בית. חלקן ידידותיות ומעניקות הרבה אהבה. הן מוסיפות עניין לחיינו והטיפול בהן מאפשר ללמד את הילדים על אחריות. מכרסמים הן בהחלט חיית מחמד מומלצת, אך לפני שממהרים לרכוש ארנב, שרקן או מכרסם אחר – יש לעשות את כל ההכנות.

השתדלנו לכלול כאן את המידע החשוב ביותר שיעזור לכם לקבל החלטה. אנו ממליצים גם להתייעץ בחנויות בעלי החיים ולקבל הסברים מפורטים על אופן הטיפול וטיפים. חשוב שתבינו מהו הטיפול הנדרש, והאם אתם יכולים לעמוד במשימה. חלקם של המכרסמים נוחים יותר לגידול, אחרים דורשים קצת יותר תשומת לב. אך כולם ללא יוצא דופן דורשים השקעה של זמן ותשומת לב, וזוהי מחויבות שאתם לוקחים על עצמכם.

במידה והחלטתם לאמץ מכרסם, הכינו מראש את הכלוב ואת כל מה שצריך, ורק בסוף הביאו לביתכם את המכרסם.